איפשהו באמצע הקיץ חיבר אותי יאיר גת, קופירייטר על ומומחה יין ואלכוהול, למורן פלשנר, מנהלת השיווק היצירתית של יקב טפרברג. מורן רצתה ליצור מנגנון התאמה שיעזור לאנשים לבחור יין מתאים לכל אירוע – אחלה רעיון וצריך כמובן, טקסטים.
וכך, מבושם קמעה מהמלבק הנפלא ששיקי, היינן הראשי של טפרברג מזג לי, מצאתי את עצמי בחזור לתל אביב, כשמתא המטען מצלצלים אלי הבקבוקים בחיוך. מאותו רגע ביליתי כ-3 שבועות מעורפלי חושים בטעימות, למידה וכתיבה על יין. תוך כדי פירוט התכונות וההתאמה של כל זן, נסחפתי לכתיבת סיפורים קצרים בהשראת היינות. הקושי כמובן, היה לסנן ולבקבק אותם, כך שיכנסו לפרופיל של כל יין באתר. להלן קובץ ראשון של טעימות – ותודה ליאיר…
שרדונה סילבר
נפוליון היה נחוש לשנות את העולם, אבל החומות של אל ג'זאר והתותחים של סמית עצרו אותו. ומה בשם אלוהים חיפש כאן רבי נחמן מברסלב בזמן המצור?. הדגים המטוגנים שבצלחתי בוהים בי בשתיקה, וגם לכל ספרי ההיסטוריה שלמדתי אין תשובות. מביט בגלים המתנפצים אל החומות ולא יכול שלא לחייך לעצמי. צרפתי, ערבי, אנגלי ויהודי נפגשים בנמל עכו. אני די בטוח שאם ארבעתם היו יושבים כאן בבריזה אל מול המזח עם כמה ברבוניות וכוסית שרדונה היו מסכימים לפחות על דבר אחד.
טפרברג רוזה 2011
איך שהזמן רץ. כבר הגיע רביעי בערב. שוב היא תספר על הבן שלה הדוקטור, שהוא מנהל מחלקה. מזל שהוא הכריח אותה להפסיק לעשן את הסיגריות הדקות והארוכות שלה. שוב יאנק ושרה יתנצלו שאיחרו כי לא מצאו חניה. שוב היא תלבש את החלוק או מה שזה לא יהיה הוורוד כי הוא טוב למזל. יאנק יגיד לה כמה היא יפה ויחלק קלפים, שרה תתעצבן ותחלק עוגיות, ואני אצחק ואמזוג לכולם רוזה, טוב למזל, ובכלל.
טפרברג ברוט
קו החוף של תל אביב מנצנץ על המים, כל כך שקט פה בים, רק הרוח שמלטפת את המפרש ואוושת המים. שולף את הברוט הקר מדלי הקרח. שתי הכוסות מחכות, מלאות צפייה לשצף התוסס והקריר שיציף אותן. הנה היא יוצאת מהמים. היא מושלמת או שזה נדמה לי? האמת שאין לה הרבה ברירה אלא להגיד כן, אם היא רוצה לחזור לחוף…
טפרברג נבל – יין בסגנון פורט
יצאנו שנינו, אבא ואני. באוויר עמד ריח של גשם ראשון. למטה ברחוב המוהל נכנס למכונית ויצא לדרך, לשמחה הבאה. אבא מזג לנו כוסיות קטנות של יין נבל מתוק ואמר שברגע שכזה הוא מצטער שהפסיק עם הסיגארים, אני אמרתי שאני דווקא שמח. וכך ישבנו, כמו תמיד, מדברים על האורחים שהיו, על האוכל הטעים שהיה ועל מה שיהיה.
סנג'ובזה
בהתחלה חשבתי שאדם עובד עלי, אבל כששמעתי את הקולות ברקע, הבנתי שאכן האחים שלי מהצוות הגיעו לעיר. מזמן לא נפגשנו כולנו. הכנתי את עצמי ללילה ארוך של סיפורים, צחוקים, הפרחות והבלחות. כמו שאני מכיר אותם יאתגרו את השליח ויזמינו פיצה או משהו ישר לזולה הסודית שלנו בחוף. כדי לשמור על מעט אלגנטיות בלילה הגברברי-ברברי הצפוי הכנסתי לתיק שני סנג'ובזה – הם עוד לא יודעים, אבל אחרי הכול, לא כל יום חוגגים לי מסיבת רווקים.
טרה ויונייה
אפילו המילה קלישה היא צרפתית, כמו היין שבחרתי. יום נישואין. ארוחה רומנטית באותו מקום שהצעתי לה. השירים שהיא אוהבת, טבעת, ורדים, כולם קלישאות. ואולי בעצם לא המצאנו כלום ואולי יש דברים שהקלישאה יפה להם, כמו אהבה בת 20. לפחות הבאתי ויונייה ולא לבן רגיל.
ריזרב מרלו
אוויר! ריח אורנים. כמה חלמתי על הרגע הזה. הייתי חייבת לנשום. יומיים של שקט. רק איתו. בלי ילדים בישולים הסעות טלפונים מיילים ישיבות ופגישות. הישיבה היחידה שאני מתכננת תהיה בג'קוזי. עד שאסף ייצא מהמקלחת אפתח כבר את המרלו, שינשום קצת.. ואני פשוט אשב ואנשום יחד איתו, כאן בחוץ אל מול הנוף.
ריזרב שרדונה
אני פשוט חייב לכתוב על זה סימפוניה. ריח החורף בחוץ, ארומות העץ והיין בפנים. נקישות הגשם ושכשוכי ה- battonage בחביות יוצרים מספר מקצבים המשתלבים בהרמוניה חדשה ומפתיעה. ממש כמו שילוב הטעמים של השרדונה. כן, זו תהיה סימפוניה עשירה ומלאת תקווה, עם מוטיב חוזר ועם אלמנטים של הפתעה, שתוקדש באהבה ליוצרי היין באשר הם. וכמובן, בפרמיירה נשתה שרדונה…
טרה קברנה
משקיף מראש התל אל הנוף המרהיב של הרי יהודה. האם באמת כאן נולד ונקבר שמשון הגיבור? כבר אז, לפני אלפי שנים, ייצרו כאן יין, אלא שהשופט השרירי היה אמור להתנזר ממנו. האם דלילה השקתה אותו ביין לפני שגזזה את שערו? מעניין איזה ענבים היו להם ובכלל, איזה טעם היה ליין המקראי – האם הוא משתווה לקברנה הנפלא שמייצרים, ממש כאן למטה מאז 1870?
לכל התמונות וכדי ללמוד איך להתאים יין לכל אירוע מומלץ להתייעץ עם ה
עמיר זינגר 
