שיחות טלפון או המתנה לשירות לקוחות של עיריית תל אביב או בזק בינלאומי לעתים מניבים קשקושים מפתיעים. קשקוש זה התחיל בשיחה תמימה והתפתח לנערת סברס קוצנית. אילה וקוץ בה.
Archive for the ‘ציור וצילום’ Category
קשקשת ברשת
26/10/2010jimi
01/05/2010
jimi
עוד שני ציורים מסדרת ג'ימי הנדריקס, מימי כסטודנט בהנחית סבינה מנדל. מה יותר טוב מלשמוע הנדריקס בווליום ולשחק עם הצבעים. כנראה שהגיע הזמן לנסות זאת שוב – מקווה שיהיו תוצאות בהקדם.
jimi 1.5
פלויד והמהפכה האדומה
05/02/2010-
-
פלויד והמהפכה האדומה
-
זה היה יום רגיל בחדר המיון. הלקוחות היו לחוצים, התקציבאיות יותר. החלטתי שאין כמו הפסקת שאוורמה בנחלת יצחק כדי להירגע. חצית האיילון הפקוק בחמישי של אוטוטו סופש תמיד עשתה לי טוב. כרגיל היה תור עצבני אל מול השיח המסתובב. ברדיו הפסיקו לרגע את המזרחית כדי להודיע שיחידה חמושה של המפלגה האדומה השתלטה על העיר. זה לא ממש הטריד את לועסי הלאפות אז החלטתי להראות אדיש. אולי זה לא נוגע לנו? אולי באמת הגיע הזמן שאיזה אח גדול יעשה סדר? אלא שבחצותי חזרה את אילון על מוזס נתגלתה לעיני תמונה שגרמה לי לתהות מה בדיוק שמו באמבה. זה זרק אותי מיד לתחושה שעברה בי כשפרצה לנגד עיני, במלוא עצמתה, תחנת הכוח הלונדונית Battersea Power Station מבעד לחלון רכבת ביום, איך לא, גשום. התחנה הופיעה על עטיפת האלבום הלא מספיק מוערך Animals, של פינק פלויד, אלבום קונספט עם שורשים בחוות החיות של אורוול, המספר על כבשים, כלבים וחזירים, כמובן.
לרגע היה נדמה לי שאני אפילו רואה את אותו חזיר מעופף מהאלבום ומההופעות של הפלוידים, או שמא היה זה ברווז תל אביבי? השאוורמה כאילו החליטה להמשיך להסתובב אצלי בבטן. כשהגעתי חזרה לחדר המיון כולם התנהגו כרגיל. אף אחד לא דיבר על המהפכה האדומה או על חזירים מעופפים. הלקוחות היו בלחץ מסוף השבוע המתקרב, התקציבאיות יותר.
(סליחה על איכות הצילום – זה מהסלולרי).
עטיפת התקליט - Animals - Pink Floyd
טבלת ייאוש
05/02/2010
טבלת ייאוש – 2007
במסגרת סדנאות ציור של מוזיאון תל אביב – מנחה מיכל בקי
dogunder
05/02/2010
Dogunder 1990 ( וידידו הטוב ביותר)
עוד ציור שמצאתי משעורי הציור בהנחית סבינה מנדל. דוגמן הערום נהג להגיע עם הדמוי-דלמתי שלו וביום ספציפי זה שניהם נרדמו, אחד חולם על נשים גדולות עם קעקועים והשני על צ'יוואוות אילמות.
שודדי ברודצקי
05/02/2010
פיראטים לאיתי
ציור מהתקופה בה איתי (בני היקר) היה משוכנע שהוא מוסקטר, או פיראט, או משהו שרץ עם חרב שלופה ברחוב. בכל בוקר לפני הגן היה מתבצע טקס ציור השפם. ביד קלילה ומיומנת היה מצייר לעצמו שפם וזקן בשלוש משיכות מדויקות, שולף חרב, עוטה על עצמו גלימה ומסתער החוצה, אל השבילים של רמת אביב, שם מחכים בין ערפילי הבוקר חבריו הטובים אלון דארטניון, נתנאל ארמיס, והשם יקום דמו, הקרדינל רישלייה בכבודו ועצמו – או שהייתה זו הגננת?
צויר עבור החדר של איתי, 100 על 140
יש אישה?
22/12/2009
אדמה
"יש אישה?" לחישה במבטא רומני, כובע טמבל כתום על הראש ומטאטא ביד, השרת של המכללה היה משרבב את ראשו להציץ לחדרי הציור, בתקווה להזין את עיניו לשניה בגופה של דוגמנית העירום, שלא בהכרח היתה מראה מלבב. אבל באותו יום דוגמנית הערום נראתה שבטית לגמרי, עם עור מבהיק בצבע חום-נחושת ובהחלט מעוררת, ומעוררת השראה. לא ממש זוכר לגבי ציור ספציפי זה אבל באותה תקופה עשיתי נסיונות לצייר ביד שמאל והתוצאות היו די מפתיעות. גיליתי שאיכשהו הקו יוצא משוחרר וראשוני יותר, יותר קרוב לתחושת ציור של ילד. אחד היחידים ששמרתי מאותה תקופה – היו עוד שניים שאהבתי, באותו סגנון, שנגנבו מתערוכה במכללה. הלכה האישה.
מחכים לשי
07/12/2009
ציור בהשראת צילום. זוהר ואיתי בחוף הים, ברגע נדיר של שלווה ואופטימיות כללית בקיץ שלפני נובמבר 1995. ציירתי במסגרת סדנאות המבוגרים במוזיאון תל אביב, בהנחיית שמעון אבני. זה היה כשנתיים לאחר הצילום וניסיתי לשחזר במשהו את האופטימיות שאבדה. שי נולדה בירושלים עשרה ימים לאחר רצח רבין, ובדרך חזרה לתל אביב הבזיק לזוהר השם שי. שניתן לפרש אותו גם כשלום יצחק, או שלום ישראל או כפשוטו, כמתנה המדהימה שהיא.
1997
Jimi 1
26/11/2009אחד הנסיונות הראשונים שלי בשמן כסטודנט במכללה לעיצוב ויצ"ו חיפה. חלק מסדרת ציורי הנדריקס. ציור ספציפי זה על פי צילום. את המקורי נתתי לחבר שנסע לחו"ל וכל מה שנותר לי זה צילום מרופט. את הקורס הנחתה סבינה מנדל המדהימה שבזכותה הבנתי שאני יכול לצייר. קיבלתי חיזוק לתחושה זו כשבסוף השנה נגנבו שני ציורים שלי שהשתתפו בתערוכה.
Jimi 1
עמיר זינגר 